תַּנֵּי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר לֹא [בָא הַכָּתוּב] אֶלָּא לְהַשְׁווֹת לָהֶן אֶת הַדֶּרֶךְ וְלוֹמַר. בַּדֶּרֶךְ יֵלְכוּ וְלֹא בַשָּׂדוֹת. בְּיִישׁוּב יֵלְכוּ וְלֹא בַמִּדְבָּר. בָּעֲרָבָה יֵלְכוּ וְלֹא בֶהָרִים.
Pnei Moshe (non traduit)
יכול אלו שבהר גריזים. השבטים העומדים על הר גריזים כדכתיב אלה יעמדו לברך וגו':
ת''ל הברכה והקללה גרסי'. דכתיבי בס' יהושע תכופין זא''ז:
דמשמע אילו כו' כלומר מי שאמרו הברכות אמרו נמי הקללות הא כיצד וע''כ על הלוים נאמר אלא שהפכו כו' כדמסיק ונכון לגרוס אחר זה יכול אילו שבהר גריזי' היו עונין כו' עד היו הופכין פניהן כלפי הר עיבל ואח''כ יכול משהיו אומרים הברכות כו' וכן היא גי' התוס' שם ד''ה מאי על:
משהיו אומרים הברכות. כולן:
הברכה ברכה אחת וכו'. ובבבלי שם יליף מברכה וקללה ברכה אחת קודמת לקללה ואין כל הברכות קודמין:
לא בא הכתוב. בסימנין הללו אלא להשוות להן הדרך שילכו בדרך כבושה וישרה לפי שגלוי לפניו שעתיד הענן לפסוק אחר מיתת משה והורה להם לאחר שיעברו את הירדן שילכו דרך ארץ יישוב ודרך ארץ הכנעני שהיא ערבה ואל יקיפו סמוך לשפת הירדן דרך ארץ החוי שהיא הרים וגבעו' אלא יכנסו מצד המערב רחוק מן הירדן דרך המישור ויכבשו:
הלכה: הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִן הַיַּרְדֵּן וּלְהַלָּן. אֲחַרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ. מָקוֹם שֶׁהַחַמָּה זוֹרָחַת. בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בָּעֲרָבָה מוּל הַגִּילְגָּל אֵצֶל אֵלוֹנִי מוֹרֶה. זֶה הַר גְּרִיזִים וְהַר עֵיבָל שֶׁבֵּין הַכּוּתִים. דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר. אֵין זֶה הַר גְּרִיזִים וְהַר עֵיבָל שֶׁלַּכּוּתִים. שֶׁנֶּאֱמַר הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִן הַיַּרְדֵּן וְלָכֵן. אֲחַרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ. מָקוֹם שֶׁהַחַמָּה שׁוֹקַעַת. בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי. אֵילּוּ בֵּין הַחִוִּי. הַיּוֹשֵׁב בָּעֲרָבָה. אֵילּוּ בֵּין הֶהָרִים. מוּל הַגִּילְגָּל. אֵין כָּאן גִּלְגָּל. אֵצֶל אֵלוֹנִי מוֹרֶה. אֵין כָּאן אֵלוֹנֵי מוֹרֶה. מַה מְקַייֵם רִבִּי אֶלְעָזָר הַר גְּרִיזִים וְהַר עֵיבָל. שְׁתֵּי גַּבְשׁוֹשִׁיּוֹת עָשׂוּ וְקָֽרְאוּ זֶה הַר גְּרִיזִים וְזֵה הַר עֵיבָל. עַל דַּעַת דְּרִבִּי יְהוּדָה מֵאָה וְעֶשְׂרִים מִיל הָֽלְכוּ בְאוֹתוֹ הַיּוֹם. עַל דַּעַת דְּרִבִּי אֶלְעָזָר 30b לֹא זָזוּ מִמְּקוֹמָן.
Pnei Moshe (non traduit)
אמור מעתה זקני כהונה ולויה כו'. ונמצאו ב' הכתובים קיימים. ובבבלי דף ל''ז גריס לה לר''א בן יעקב דאמר הכי ולרבי גריס התם אלו ואלו למטן הם עומדים ישראל ולוים:
גמ' אי אפשר לומר לוי למעלן כו'. לפי שכ' בתורה אלו יעמדו לברך וגו' שמעון ולוי ויהודה וגו':
שכבר נאמר לוי למטן. בספר יהושע כדכתיב וכל ישראל וזקניו עומדים מזה ומזה לארון נגד הכהנים הלוים אלמא כהנים ולוים למטן היו הא כיצד:
הראוי לשרת. לשאת את הארון דהיינו מבן שלשים ועד בן חמשים היו למטה אצל הארון:
אף לוי כולו למעלה. והכהנים לבדן היו למטן:
מה מקיים הדין תנייא. מה מקיים ר' שמעון זה הפסוק נגד הכהני' הלוים דאלמא הלוים נמי למטה היו:
כהאי דאמר כו'. מבואר בבבלי חולין ובהרבה מקומות:
גמ' הלא המה בעבר הירדן. סימנים דקרא מפרש דמן הירדן ולהלן הוא רחוק מן הירדן לצד מערב דכתיב אחרי דרך מבוא השמש ואחרי ל' מופלג הוא שהוא רחוק ממקום שהחמה זורחת מן המזרח של ירדן שהיו ישראל שם כשנאמר להם מקרא הזה ודריש מבוא השמש על מזרח מקום שהחמה זורחת:
זה הר גריזים והר עיבל שבין הכותים. שיושבין בהם הכותים והוא רחוק מן הירדן:
הלא המה בעבר הירדן סמוך לירדן גרסינן בדברי רבי אליעזר. וכן הוא בבבלי דהוא דריש אחרי דרך מבוא השמש על מערב מקום שהחמה שוקעת וכלומר מופלג מן מערב הירדן וסמוך לצד מזרח והיה סמוך לירדן מיד:
היושב בערבה. אינו בערבה אלא בין ההרים דארץ החוי ארץ הרים וגבעות היא:
אין כאן גלגל אין כאן אלוני מורה. כלומר דלר''א עדיין לא באו לא לגלגל ולא לאלוני מורה אלא דסמיך אדרש' דר''א בן יעקב לקמן לא בא הכתוב כו':
מה מקיים ר' אליעזר כו'. שהרי עדיין לא באו לשם:
שתי גבשושיות עשו. סמוך לירדן וקראו על שם הר גריזי' והר עיבל:
ק''ך מיל. מן הירדן עד הר גריזים והר עיבל שיושבין הכותים:
בארץ הכנעני. לאו כנעני ממש אלא אילו בין החוי דהא שכם חוי היא דכתיב שכם בן חמור החוי וקרי לה על שם כנעני:
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּרִבִּי שִׁמְעוֹן. נוּמֵיתִי לְסוֹפְרֵי כוּתִים. זִייַפְתֶּם תּוֹרַתְכֶם וְלֹא הוֹעַלְתֶּם לְעַצְמְכֶם כְּלוּם. שֶׁהִכְתַּבְתֶּם בְּתוֹרַתְכֶם אֵצֶל אֵלוֹנֵי מוֹרֶה שְׁכֶם. וַהֲלֹא יָדוּעַ שֶׁהוּא שְׁכֶם. אֶלָּא שֶׁאֵין אַתֶּם דּוֹרְשִׁין לִגְזֵירָה שָׁוָה. וְאָנוּ דּוֹרְשִׁין לִגְזֵירָה שָׁוָה. נֶאֱמַר כָּאן אֵלוֹנֵי מוֹרֶה. וְנֶאֱמַר לְהַלָּן אֵלוֹנֵי מוֹרֶה. מָה אֵילוֹנֵי מוֹרֶה הָאָמוּר לְהַלָּן שְׁכֶם אַף אֵילוֹנֵי מוֹרֶה הָאָמוּר כָּאן שְׁכֶם. וְכִדְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר. כָּל בִּיאוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ בַתּוֹרָה לְאַחַר אַרְבַּע עֶשְׂרֶה שָׁנָה נֶאֶמְרוּ. שֶׁבַע שֶׁכִּיבְּשׁוּ וְשֶׁבַע שֶׁחִילְּקוּ. וְדִכְוָותָהּ לֹא נֶאֶמְרוּ בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת אֶלָּא לְאַחַר אַרְבַּע עֶשְׂרֶה שָׁנָה. הָתִיב רִבִּי חֲנַנְיָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וְהָֽכְתִיב וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה. אָמַר לֵיהּ. אֲבָנִים הָקִימוּ אוֹתָם מִיָּד. בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת לְאַחַר אַרְבַּע עֶשְׂרֶה שָׁנָה נֶאֶמְרוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
דר' ישמעאל אומר. בפ''ק דקידושין וכאידך תנא דבי ר' ישמעאל התם:
כל ביאות שנאמרו בתורה. והיה כי תבואו והיה כי יביאך וכן בברכות וקללות נאמר בהן והיה כי יביאך:
אבנים הקימו אותן מיד. לכתוב עליהן את כל דברי התורה:
וכר' ישמעאל. הא דאמרן הר גריזים והר עיבל בשכם הוא שהרי לא באו לשכם עד לאחר שחילקו. א''נ דר' ישמעאל פליג אתרווייהו תנאי דלעיל:
וכר' ישמעאל. ולר' ישמעאל לא נאמרו עד לאחר י''ד שנה:
לסופרי כותים. שיש להם תורה שבכתב ואינם מאמינים בתורה שבעל פה:
והלא ידוע שהוא שכם. כלומר אף אנו מודים שהוא שכם אלא שאנו למדין מג''ש ואתם שאינכם דורשים ג''ש במה למדתם שהוא שכם:
משנה: שִׁשָּׁה שְׁבָטִים עָלוּ לְרֹאשׁ הַר גְּרִיזִים וְשִׁשָּׁה שְׁבָטִים עָלוּ לְרֹאשׁ הַר עֵיבָל וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהָאָרוֹן עוֹמְדִין מִלְּמַטָּה בָּאֶמְצַע. הַכֹּהֲנִים מַקִּיפִין אֶת הָאָרוֹן וְהַלְוִיִּם אֶת הַכֹּהֲנִים וְכָל יִשְׂרָאֵל מִכָּן וּמִכָּן שֶׁנֶּאֱמַר וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵינָיו וְשׁוֹטְרָיו וְשׁוֹפְטָיו עוֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן וגו'. הָֽפְכוּ פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר גְּרִיזִים וּפָֽתְחוּ בַבְּרָכָה. בָּרוּךְ הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה תּוֹעֲבַת י֨י מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ וְלֹא שָׂם בַּסָּתֶר וְהָיוּ אֵילּוּ וָאֵילּוּ עוֹנִין וְאוֹמְרִים אָמֵן. הָֽפְכוּ פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר עֵיבָל וּפָֽתְחוּ בַּקְּלָלָה אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה תּוֹעֲבַת י֨י וגו'. וְהָיוּ אֵילּוּ וָאֵילּוּ עוֹנִין וְאוֹמְרִים אָמֵן עַד שֶׁגּוֹמְרִין בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' מלמטה באמצע. בין שני ההרים:
מיכן ומיכן. על ההרים:
הפכו. הלוים פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה כל הארורים היו אומרים תחילה בלשון ברכה:
והיו אילו ואילו. שבהר גריזים ושבהר עיבל והא דכתיב ואלה יעמדו לברך וגו' לא שהיו השבטים מברכין ומקללין אלא הלוים העומדים בין שני ההרים הופכין פניהם להר גריזים בברכה ולהר עיבל בקללה כדיליף בגמ':
הלכה: תַּנֵּי. רִבִּי אוֹמֵר. אֵי אֶיפְשָׁר לוֹמַר לֵוִי לְמַעֲלָן שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר לֵוִי לְמַטָּן. אֵי אֶיפְשָׁר לוֹמַר לֵוִי לְמַטָּן שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר לֵוִי לְמַעֲלָן. אֱמוֹר מֵעַתָּה. זִקְנֵי כְהוּנָּה וּלְוִייָה לְמַטָּן וּשְׁאָר כָּל הַשֵּׁבֶט לְמַעֲלָן. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֵי אֶיפְשָׁר לוֹמַר לֵוִי לְמַעֲלָן שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר לֵוִי לְמַטָּן. וְאֵי אֶיפְשָׁר לוֹמַר לֵוִי לְמַטָּן שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר לֵוִי לְמַעֲלָן. אֱמוֹר מֵעַתָּה. הָרָאוּי לְשָׁרֵת לְמַטָּה וּשְׁאָר כָּל הַשֵּׁבֶט לְמַעֲלָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. שִׁמְעוֹן וְלֵוִי. מַה שִׁמְעוֹן כּוּלּוֹ לְמַעֲלָה אַף לֵוִי כוּלּוֹ לְמַעֲלָה. מַה מְקַייָם הָדֵין תַּנָּייָה נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם. כַּיי דְּאָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מְקוֹמוֹת נִקְרְאוּ הַכֹּהֲנִים לְוִייִם וְזֶה אֶחָד מֵהֶן וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק.
Pnei Moshe (non traduit)
אמור מעתה זקני כהונה ולויה כו'. ונמצאו ב' הכתובים קיימים. ובבבלי דף ל''ז גריס לה לר''א בן יעקב דאמר הכי ולרבי גריס התם אלו ואלו למטן הם עומדים ישראל ולוים:
גמ' אי אפשר לומר לוי למעלן כו'. לפי שכ' בתורה אלו יעמדו לברך וגו' שמעון ולוי ויהודה וגו':
שכבר נאמר לוי למטן. בספר יהושע כדכתיב וכל ישראל וזקניו עומדים מזה ומזה לארון נגד הכהנים הלוים אלמא כהנים ולוים למטן היו הא כיצד:
הראוי לשרת. לשאת את הארון דהיינו מבן שלשים ועד בן חמשים היו למטה אצל הארון:
אף לוי כולו למעלה. והכהנים לבדן היו למטן:
מה מקיים הדין תנייא. מה מקיים ר' שמעון זה הפסוק נגד הכהני' הלוים דאלמא הלוים נמי למטה היו:
כהאי דאמר כו'. מבואר בבבלי חולין ובהרבה מקומות:
גמ' הלא המה בעבר הירדן. סימנים דקרא מפרש דמן הירדן ולהלן הוא רחוק מן הירדן לצד מערב דכתיב אחרי דרך מבוא השמש ואחרי ל' מופלג הוא שהוא רחוק ממקום שהחמה זורחת מן המזרח של ירדן שהיו ישראל שם כשנאמר להם מקרא הזה ודריש מבוא השמש על מזרח מקום שהחמה זורחת:
זה הר גריזים והר עיבל שבין הכותים. שיושבין בהם הכותים והוא רחוק מן הירדן:
הלא המה בעבר הירדן סמוך לירדן גרסינן בדברי רבי אליעזר. וכן הוא בבבלי דהוא דריש אחרי דרך מבוא השמש על מערב מקום שהחמה שוקעת וכלומר מופלג מן מערב הירדן וסמוך לצד מזרח והיה סמוך לירדן מיד:
היושב בערבה. אינו בערבה אלא בין ההרים דארץ החוי ארץ הרים וגבעות היא:
אין כאן גלגל אין כאן אלוני מורה. כלומר דלר''א עדיין לא באו לא לגלגל ולא לאלוני מורה אלא דסמיך אדרש' דר''א בן יעקב לקמן לא בא הכתוב כו':
מה מקיים ר' אליעזר כו'. שהרי עדיין לא באו לשם:
שתי גבשושיות עשו. סמוך לירדן וקראו על שם הר גריזי' והר עיבל:
ק''ך מיל. מן הירדן עד הר גריזים והר עיבל שיושבין הכותים:
בארץ הכנעני. לאו כנעני ממש אלא אילו בין החוי דהא שכם חוי היא דכתיב שכם בן חמור החוי וקרי לה על שם כנעני:
יָכוֹל אֵילּוּ שֶׁבְּהַר גְּרִיזִים הָיוּ אוֹמְרִים בְּרָכוֹת וְאֵילּוּ שֶׁבְּהַר עֵיבָל הָיוּ אוֹמְרִים קְלָלוֹת. תַּלְמוּד לוֹמַר הַבְּרָכוֹת וְהַקֵּלָלוֹת. אֵילּוּ וָאֵילּוּ הָיוּ אוֹמְרִים בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת. יָכוֹל מִשֶׁהָיוּ אוֹמְרִים הַבְּרָכוֹת הָיוּ אוֹמְרִים הַקְּלָלוֹת. הַּלְמוּד לוֹמַר הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה. בְּרָכָה אַחַת וּקְלָלָה אַחַת. יָכוֹל אֵילּוּ שֶׁבְּהַר גְּרִיזִים הָיוּ עוֹנִין אַחַר הַבְּרָכוֹת אָמֵן. וְאֵילּוּ שֶׁבְּהַר עֵיבָל הָיוּ עוֹנִין אַחַר הַקְּלָלוֹת אָמֵן. תַּלְמוּד לוֹמַר וְעָנוּ כָל הָעָם וְאָֽמְרי אָמֵן. אֵילּוּ וָאֵילּוּ הָיוּ עוֹנִין אַחַר הַבְּרָכוֹת וְאַחַר הַקְּלָלוֹת אָמֵן. הָא כֵיצַד. בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים בְּרָכוֹת הָיוּ הוֹפְכִין פְּנֵיהֶן כְּלַפֵּי הַר גְּרִיזִים. וּבְשָׁעָה שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים קְלָלוֹת הָיוּ הוֹפְכִין פְּנֵיהֶן כְּלַפֵּי הַר עֵיבָל.
Pnei Moshe (non traduit)
יכול אלו שבהר גריזים. השבטים העומדים על הר גריזים כדכתיב אלה יעמדו לברך וגו':
ת''ל הברכה והקללה גרסי'. דכתיבי בס' יהושע תכופין זא''ז:
דמשמע אילו כו' כלומר מי שאמרו הברכות אמרו נמי הקללות הא כיצד וע''כ על הלוים נאמר אלא שהפכו כו' כדמסיק ונכון לגרוס אחר זה יכול אילו שבהר גריזי' היו עונין כו' עד היו הופכין פניהן כלפי הר עיבל ואח''כ יכול משהיו אומרים הברכות כו' וכן היא גי' התוס' שם ד''ה מאי על:
משהיו אומרים הברכות. כולן:
הברכה ברכה אחת וכו'. ובבבלי שם יליף מברכה וקללה ברכה אחת קודמת לקללה ואין כל הברכות קודמין:
לא בא הכתוב. בסימנין הללו אלא להשוות להן הדרך שילכו בדרך כבושה וישרה לפי שגלוי לפניו שעתיד הענן לפסוק אחר מיתת משה והורה להם לאחר שיעברו את הירדן שילכו דרך ארץ יישוב ודרך ארץ הכנעני שהיא ערבה ואל יקיפו סמוך לשפת הירדן דרך ארץ החוי שהיא הרים וגבעו' אלא יכנסו מצד המערב רחוק מן הירדן דרך המישור ויכבשו:
כְּתִיב אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת. וְכִי יֵשׁ תּוֹרָה נוֹפֶלֶת. שִׁמְעוֹן בֶּן יָקִים אוֹמֵר. זֶה הַחַזָּן שֶׁהוּא עוֹמֵד. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא אוֹמֵר. זֶה הַבַּיִת שֶׁלְּמַטָּן. דְּאָמַר רַב חוּנָה רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. עַל הַדָּבָר הַזֶּה קָרַע יֹאשִׁיָּה וְאָמַר. עָלַי לְהָקִים.
Pnei Moshe (non traduit)
זה החזן שהוא עומד. להתפלל ולקרות בתורה ועליו נאמר אשר לא יקים שבעומדו הוא מקים התורה ומעלה אותה לפני העם. והרמב''ן ז''ל בפי' החומש לא גריס אלא זה החזן לחוד ופירש שאינו מקים ספרי התורה בארון הקדש כתיקון שלא יפלו א''נ על החזן שאינו מקים הספר תורה להראות פני כתיבתה לעם:
זה הבית שלמטן. הרמב''ן גריס שם זה הבית דין של מטה בית המלך והנשיא שבידם להקים את התורה ולמחות ביד העוברים ומבטלים אותה:
על הדבר הזה קרע יאשיה. המלך את בגדיו כשמצא חלקיהו הספר בבית ה' וקרא בו ואמר עלי מוטל להקים. והיפ''מ פירש לפי גי' הספר דעל בנין בית המקדש ועל חיזוק בדקו קאמר:
עַד כְּדוֹן דְּבָרִים שֶׁנִּכְלְלוּ וְנִפְרְטוּ. דְּבָרִים שֶׁנִּכְלְלוּ וְלֹא נִפְרְטוּ. אָמַר לֵיהּ. כֵּן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רִבִּי שִׁמְעוֹן. כָּל שֶׁהָיָה בִּכְלָל וְיָצָא מִן הַכְּלָל לְלַמֵּד. לֹא לְלַמֵּד עַל עַצְמוֹ יָצָא אֶלָּא לְלַמֵּד עַל הַכְּלָל כּוּלּוֹ יָצָא. אָמַר לֵיהּ. לֹא בְדָבָר אֶחָד. דִּילְמָא בִשְׁנֵי דְבָרִים. וְהָכָא בִשְׁנֵי דְבָרִים אֲנָן קַייָמִין. אָמַר רִבִּי תַנְחוּמָא. מִִכֵּיוָן דִּכְתִיב בְּסוֹף אָמֵן. כְּמִי שֶׁכּוּלּוֹ דָבָר אֶחָד.
Pnei Moshe (non traduit)
עד כדון דברים שנכללו ונפרטו. אדלעיל קמהדר דחשיב לכל הבריתות שבתורה בכלל ופרט דעד כאן לא שמענו בזה הפרשה אלא הדברים שנפרטו ארור אשר לא יעשה וגו' וכן כלל ארור אשר לא יקים:
דברים שנכללו כו'. כל התורה שנכלל גם כן בארור אשר לא יקים ולא נפרטו מנין שנכרתו כלם בברית בפרט:
ללמד על הכלל כולו יצא. דאותן מצות המפורשות בפרשה היו בכלל כל התורה ויצאו מן הכלל ללמד על כל המצות כולן שנכרתו בכלל ובפרט:
לא בדבר אחד. שיצא מן הכלל ללמד אמר רבי יוחנן זה דילמא בשני דברים בתמיה דלא קי''ל מדה זו אלא בדבר אחד שיצא מן הכלל אבל לא בשני דברים דה''ל ב' כתובים ואין מלמדין וכאן הרבה דברים מפורשין בפרשה:
והכא בשני דברים. לאו דוקא אלא כלומר הרבה יותר מאחד:
מכיון דכתיב בסוף. הפרשה אמן אהא דכתוב לעיל אשר לא יקים את דברי התורה הזאת נעשה כמי שכל הפרשה דבר אחד ונידון בדבר שיצא מן הכלל:
31a בָּרוּךְ בִּכְלָל וּבָרוּךְ בִּפְרָט. אָרוּר בִּכְלָל וְאָרוּר בִּפְרָט. שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה בְרִיתוֹת עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר. לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת. וְכֵן בְּהַר סִינַי וְכֵן בְּעַרְבוֹת מוֹאָב. רִבִּי שִׁמְעוֹן הָיָה מוֹצִיא שֶׁלְּהַר גְּרִיזִים וְשֶׁלְּהַר עֵיבָל וּמֵבִיא שֶׁלְּאוֹהֶל מוֹעֵד תַּחְתֵּיהֶן. וְכֵן הָיָה רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֵין כָּל דָּבָר וְדָבָר מִן הַתּוֹרָה שֶׁאֵין כָּרוּת עָלָיו חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וְשֵׁשׁ בְּרִיתוֹת. שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה בְּבָרוּךְ וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה בְּאָרוּר. וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה בִּכְלָל וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה בִּפְרָט. הֲרֵי אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה בְּרִיתוֹת. לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת הֲרֵי מֵאָה וְתִשְׁעִים וּשְׁנַיִם בְּרִיתוֹת. וְכֵן בְּהַר סִינַי וְכֵן בְּעַרְבוֹת מוֹאָב. הֲרֵי חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וְשֵׁשׁ בְּרִיתוֹת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר אֶמַּוּס אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי שִׁמְעוֹן. שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים. רִבִּי אוֹמֵר. אִם כְדִבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר אֶמַּוּס שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רִבִּי שִׁמְעוֹן. אֵין כָּל דָּבָר וְדָבָר מִן הַתּוֹרָה שֶׁאֵין כָּרוּת עָלָיו אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה פְעָמִים עַל כָּל פַּעַם וּפַעַם שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים.
Pnei Moshe (non traduit)
אין כל דבר ודבר כו' על כל פעם ופעם כו'. כלומר מ''ח בריתות של שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים ויש בכל אחת מהן שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים וכדאמר. בבבלי ערבא וערבא דערבא איכא בינייהו אם נעשה כל א' ערב על ערבותו של חבירו או לא דר''ש בן יהודה סבר לא נעשה כל אחד ערב על חבירו אלא שישמרו את המצות נמצא כל אחד ואחד ערב גיל מ''ח בריתות של כל אחת ואחת אבל לא נעשה ערב על ערבותו של חבירו אלא על חובתו ואתא רבי למימר לדברי ר''ש שבא למנות בריתות הערבות יש לו למנות מ''ח בריתות של ת''ר אלף ג' אלפים תק''ן ובכל א' האלה יש ת''ר אלף ג' אלפים תק''ן שכל אחד קיבל עליו ערבות חבירו וערבות ערבותו:
אם כדברי ר' שמעון בן יהודה. שמונה גם הערבות:
שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים. כמנין שהיו ישראל במדבר וכל אחד נעשה ערב על כל אחיו:
ומביא של אוהל מועד תחתיהן. שלאחר שהוקם המשכן דיבר הקב''ה עם משה בישוב ולמדו כל התורה. וכדאמר בבבלי שם דס''ל לר''ש כר''ע דאמר כללות ופרטות של כל מצוה נאמרו בסיני ונשנו באהל מועד ונשתלשו בערבות מואב ולפיכך חשיב לסיני ואהל מועד לתרתי:
הי' מוציא של הר גריזים. לפי שלא אמר יהושע כל התורה אלא מצות שבפרשה:
וכן בהר סיני וכן בערבות מואב. נאמרו כל המצות עם הבריתות האלה נמצא מ''ח בריתות על כל מצוה ומצוה:
שש עשרה בריתות כו'. כדמפרש ואזיל ללמוד וללמד לשמור ולעשות שכל המצות כולן טעונות ארבעה אלה ועל ארבעתן נמסרו ברוך וארור בכלל ופרט ברוך אשר ילמדו ארור אשר לא ילמדו וכן ללמד וכן לשמור וכן לעשות הרי כאן שש עשרה:
ברוך בכלל כו'. כל הברכות והקללות נאמרו בהר גריזים ובהר עיבל בכלל ובפרט ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת ארור אשר לא יקים הרי בכלל ברוך אשר לא יעשה פסל ומסכה ארור אשר יעשה הרי פרט וכן כולן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source